תפיסות וחלומות אצל תינוקות:  פראסומניה ויקיצהמבוהלת
יקיצה מבוהלת היא הפרעה פראסומנית – הפרעה נלוות לשינה, שזה ואריאציה של ביעותי שינה. זה התעוררות חלקית משינה אשר מתרחשת בשלב NREM, בשלב השינה העמוקה, במעבר בין SWS למחזור השינה הבא. ההפרעה מאופיינת בהתנהגות אוטומטית שמתרחשת במהלך הדרגתי ולא פתאומי, כאשר זה מתחיל, בדרך כלל, עם תנועה כלשהי וקצת אנחות, מתקדם לבכי קל שמתגבר ונמשך באופן טיפוסי מ-5 עד 15 דקות. רמת הבהלה של ילד נמוכה, הוא נראה מבולבל, אינו מגיב לסביבה בזמן האירוע, “אינו מכיר” את הוריו ולא מודע למצבו. הילד לא מגיב לניסיונות הרגעה של ההורים וממשיך לישון לאחר שהאירוע מסתיים ספונטאני. ההפרעה מאופיינת גם באמנזיה – בבוקר ילד לא זוכר ולא יודע שמשהו התרחש איתו בלילה, סובלים מהפרעה בדרך כלל ילדים מתחת לגיל 5.

במאמר של וולפסון מתואר מחקר שעוסק בטכניקה של מודל התנהגותי – התערבות מניעתי. הורים בקבוצת הניסוי של המחקר קיבלו הדרכה לפני ואחרי לידת תינוקם. הם קיבלו הנחיות הבאות כיצד לכוון את שנת התינוקות ללילה באופן הדרגתי:

בשעות הבוקר צריכות להתקיים אינטראקציות פעילות עם התינוק, בבוקר ליצור כמה שפחות תנאים לשינה, כדי ששינה משמעותית תהיה בלילה, ובלילה להימנע כמה שיותר מאינטראקציות עם התינוק.
בבוקר להאיר את החדר ובלילה להחשיך אותו – הדבר הזה הגיוני גם מהיבט פיזיולוגי שקשור להפרשת הורמון מלטונין, שמשרה שינה, אשר מופרש עם החושך עם אור היום מופסקת הפרשתו. פעילות כזו עוזרת להסדרה נכונה של הפרשת מלטונין ועוזרת לגבש דפוסי שינה נכונים גם מבחינה פיזיולוגית. ההורים למדו כיצד לסייע לתינוק לישון את כל הלילה לפי שיטת השלבים.

השיטה התמקדה במעבר הדרגתי של אכילה ממוקדת לאכילה אחת בלילה – כמה שיותר קרובה לשינה, הארכת הזמן בין האכלות ליליות בחלומו של התינוק ולגרום לתינוק להתייצב עד שעות הבוקר המוקדמות ללא האכלה נוספת, שגם מבחינה פיזיולוגית הגיוני, תינוק שבע ישן יותר טוב ולאורך הזמן וחולם חלומות רגועים.

הורים קיבלו הדרכה על פי פילוסופיה של שנת פעוט עצמאית, הרעיון בה שפעוטות לא זקוקים לסיוע הורי בכדי להירדם ולאחר התעוררות באמצע הלילה. כלומר, הוסבר להם איך לסייע לילד לישון כל הלילה – שינה רציפה, בלי יותר מדי יקיצות במהלכה, דיברו איתם על עידוד התינוק להירדם עצמאית, ללא סיוע חיצוני, וכאשר ילד מקיץ בלילה לא להגיב מיידית, משיכת הזמן שלפני הרמת התינוק מעריסה, וכמה שפחות להוציא אותו מעריסה, וכך לאפשר ולתת לו הזדמנות לפתח יכולת הרגעה עצמית, וזה הגיוני פסיכולוגית וזה מתחבר למנבא מרכזי לפיתוח יכולת הרגעה עצמית – זמן שהות בעריסה.


דפוסי השינה והחלומות של התינוקות:
חוקרים שבדקו את דפוסי שינה ופתרון חלומות של התינוקות לפי 6 משתנים ב-4 זמני המדדים. באופן כללי תינוקות של קבוצת הדרכה ישנו לתקופות הזמן ארוכים יותר (בממוצע), היו להם פחות אפיזודות שינה, אפיזודת שינה שלהם נמשכה יותר דקות, הם יכלו לישון 300 דקות רצופות ביותר לילות והציגו פחות התעוררויות ופחות אכילות, לעומת תינוקות מקבוצת ביקורת באותם המשתנים. למשל, התינוקות מקבוצת ההדרכה ישנו סך הכל 390.5 דקות בממוצע במדידה ראשונה, לעומת 385.3 דקות בקבוצת ביקורת, במדידה השנייה 402.90 לעומת 393 בהתאם ובמדידה שלישית 416.1 לעומת 400.8, וגם במדידה לאחר 5 חודשים זה היה בהתאמה 451.9 דקות לעומת 437.7 דקות בקבוצת ביקורת. גם מבחינת התעוררויות לקבוצת הדרכה היו פחות לעומת קבוצת ביקורת במדידה ראשונה 1.20 לעומת 1.25 בהתאמה,במדידה שנייה 0.81 לעומת 1.27, במדידה שלישית 0.68 לעומת 1.20, ואחרי 5 חודשים 0.55 לעומת 0.69.

החוקרים מצאו שתינוקות שנולדו להורים שקיבלו הדרכה ישנו יותר טוב, גם לאורך הזמן, לעומת תינוקות שנולדו להורים שלא עברו הדרכה. על סמך הממצאים לגבי דפוסי שינה של התינוקות החוקרים הגיעו למסקנה שההדרכה יכולה לתרום למניעת התפתחות בעיות שינה.

 

לקבוצת המחקר נבחרו 28 ילדים עם בעיות שינה מתונות עד חמורות שנמשכות לפחות 3 חודשים, ולקבוצת ביקורת 30 ילדים, בני 12 עד 36 חודשים. בעיית שינה הוגדרה על פי פירוט שהילד:

1. התעורר 3 פעמים או יותר בלילה במשך 4 לילות או יותר בשבוע ו/או

2. התעורר למשך יותר מ-20 דקות כל לילה, או,

3. נלקח למיטת ההורים או,

4. סירב ללכת לישון בשעת השינה למשך יותר מ-30 דקות או דרש נוכחות של הורה כדי להירדם.

 

הורים של ילדים שענו על קריטריונים הנ”ל התבקשו למלא יומן שינה למשך שבועיים רצופים. יומן שינה הוא רישום של התנהגות השינה של הילד וממולא ע”י אימו, שמציינת 6 פרמטרים הקשורים לשנת הילד במשך שבוע. לאחר מילוי היומן שבועיים רצופים, חושב “ציון שינה מורכב” עבור כל ילד, כך שהציונים האפשריים נעו בין 0 ל-24. ציון בין 8 ל-11.9 נחשב מתון וציון מעל 12 הוא עדות להפרעת שינה חמורה. כדי להיכלל במחקר ילדים עם בעיות שינה היו צריכים להיות בעלי ציון 9 או יותר במשך שבועיים. וזאת כדי למנוע את היכללותם של ילדים שישפרו את התנהגות השינה שלהם בגלל האפשרות של דאגה הורית מוגברת ותשומת הלב הקשורים למחקר. ילדים של קבוצת הביקורת נדרשו ציון של פחות מ-6. בנוסף, על כל הילדים היה להראות התפתחות קוגניטיבית טובה ולהיות ללא אב-נורמאליות פיזיולוגית. לכל הילדים ניתן “סולם מנטלי ומוטורי של התפתחות התינוק” של ביילי, כדי לא לכלול במחקר ילדים בעלי ליקויים קוגניטיביים או מוטוריים. כל המשפחות עברו ראיון פסיכיאטרי חצי-מובנה עם פסיכיאטר ילדים. הראיון התמקד ברקע אישי, חברתי ורפואי של כל חברי משפחה והישגו מידע על ההתפתחות הכללית של הנבדק. לאמהות גם ניתן מערכת ראיון אבחנתית ושאלון מאלייז, לכל הילדים נעשתה הערכת התנהגות באמצעות שאלונים מתאימים , ונעשתה הערכה לפי סולם הטמפרמנט של הפעוטות. בנוסף, כל הילדים הוקלטו בוידיאו עם אמהותיהם במהלך פרק זמן של אינטרקצית משחק חופשי בן 7 דקות, ובמהלך פרק הזמן של אינטראקציה של הפסקת חטיפים בת 7 דקות. אינטראקציות אלו צוינו תוך שימוש בסולם של קלארק להערכת קשר מוקדם הורה-ילד. כך, באמצעות כל הקריטריונים אלה הושוו התנהגויות של הילדים, דפוסי שינה שלהם, אינטראקציות שלהם עם אמהותיהם בעת משחק ובעת האכלה.

 

חשיבות של ניסוח קריטריונים: ליצור אחידות בתוך הקבוצה ולשלול דברים אחרים, כי אם יהיו הבדלים בין הקבוצות, רוצים שהם יהיו רק כתוצאה מי מניפולציות שביצעו במהלך המחקר ולא בגלל כל מיני גורמים לא רלוונטיים שהתערבו, כדי למנוע הסברים חלופיים, כלומר, החוקרים מעוניינים לקבל, אם כן, הבדלים שהם כתוצאה ממשתני המחקר ולא בעקבות גורמים מתערבים אחרים ולא רלוונטיים.

 

ציוני ההתנהגות של הילדים שנמדדו לפני תחילת הטיפול, 3 חודשים לאחר תחילת הטיפול ואחרי 6 חודשים. הממצאים מראים שציוני ההתנהגות של תינוקות בעלי חלומות ושינה לא טובה ירדו ב-30% במשך הזמן, גם בקבוצת פעוטות בעלי שינה לא טובה התוצאות היו דומות לאלו של קבוצת תינוקות בעלי שינה לא טובה, ציוני התנהגות נמוכים יותר בשני זמני המעקב. נתונים אלה מרמזים על כך שמפגשי הייעוץ השפיעו על ההתנהגות של הילדים.